את דרכי בשיאצו התחלתי בשנת 1985, הגעתי אז ליפן והשתתפתי בקורס שיאצו בן שלושה חודשים.

הקורס פתח בפניי צוהר לעולם חדש ומרתק, משהו שלא הכרתי קודם לכן. חשתי שמצאתי את מקומי, שהגעתי הביתה. רציתי להישאר ולהעמיק, וללמוד עוד ועוד. כך ארע שמהר מאוד מצאתי עצמי בבית ספרו של נמיקושי בטוקיו, לומד "שיאצו קלאסי".

במקביל, התחלתי ללמוד בבית ספרו של המאסטר מסונאגה, מפתח שיטת הזן-שיאצו.
משם הובילה אותי הדרך הלאה, אל לימודי הטאו-שיאצו בקיוטו.

​

בשנת 1990 חזרתי לישראל ופתחתי את מרכז הטאו-שיאצו, בו טיפלתי ולימדתי.

כבר אז הופתעתי לגלות, שתלמידים רבים מגיעים ללמוד אצלי לאחר שסיימו שלוש שנות לימוד במכללות המלמדות רפואה סינית ושיאצו והפכו למטפלים. הם הביעו עניין להעמיק את ההבנה שלהם בעולם הקי ולהגביר את יכולתם הטיפולית, על מנת שהטיפול שלהם יהפוך לאפקטיבי יותר.

במשך השנים שבהן טיפלתי ולימדתי בארץ, ומאוחר יותר ברחבי העולם, העמקתי עוד ועוד באופן הטיפול ובשיטת הלימוד, במטרה להפוך את השיאצו לכלי טיפולי יעיל ולהכשיר תלמידים שיטפלו בשיטה זו באופן ייחודי, אוטונומי ואפקטיבי.

​

ככל שהעמקתי בחקירת הנושא, הלכה וחלחלה לתוכי ההבנה שמשהו חסר. שוב ושוב צץ ועלה לנגד עיניי הקונפליקט הפנימי שהופיע הן אצל תלמידים והן אצל מטפלים במזרח ובמערב כאחד.
מדובר על קונפליקט שמקורו בצורך התמידי לאבחן מהו יין או יאנג, מהם קיו וג'יצו, חוסר או עודף; מקורו בעמדה שיפוטית של התלמיד או המטפל, עמדה שהובילה למעשה להתמקדות בסימפטום ולאבחון מרידיאנים על פי סימנים חיצוניים.

גישה זו הרחיקה את המטפל מהחיבור לקי ולמרידיאנים והביאה אותו לאבחן ולטפל באופן תבניתי ולוגי. זוהי דרך המנוגדת לחלוטין לתפיסת העולם שממנה התפתחה רפואת המזרח, לפיה "הכל משתנה בכל רגע".התאוויתי למצוא דרך שתאפשר לתלמידים ולמטפלים להתחבר לקי ולשינוי המתמיד במרידיאנים ובמצבו של המטופל בכל רגע ורגע.

​

 

בעודי מלמד, ניסיתי שוב ושוב להוביל את התלמידים למקום של הכלה, קבלה, התבוננות ואחדות עם עצמם ועם המטופלים שלהם. מתוך כך צפה ועלתה ההבנה, שלמעשה, אין מקום לאזן או לשחרר "אנרגיה שלילית" או חסימות; מה שחשוב הוא פשוט להתבונן, להכיל ולהתחבר לכוח הריפוי הפנימי של המטופל. זהו הסייקי הפנימי, והכוונה היא תמיד להיות עם המטופל בתהליך ההתעוררות של הכוח הזה בתוכו. זהו בעצם המקום שבו אנו מקבלים ומכילים את הניגודים ללא שפיטה, באחדות מלאה, נפרדים מהמישור הדו ממדי (יין/יאנג, קיו/ ג׳יצו, חוסר/ עודף) למרחב שהוא תלת מימדי ושיש בו כוח נוסף.

​

לאחר שהתובנות הללו צפו ועלו אצלי, התבהרה אצלי ההבנה שעלי להשתחרר מתפיסת עולמי הישנה לגבי עולם הריפוי, ולהתקדם שלב נוסף בהעמקה של אפקטיביות הטיפול ודרך הלימוד.

עולם התלת מימד נגלה בפניי: לא עוד רצון לאזן בין יין ליאנג, או ניסיונות לשחרר חסימות ואנרגיה שלילית אצל מטופליי. כל אלה חלפו ואינם, ובמקומם, כמו מאליה, נולדה שיטת הסייקי שיאצו.

שיטת הסייקי שיאצו מאפשרת למטפל להתחבר דרך הצובו והמרידיאנים ישירות למהות החיים, לסייקי הפנימי של המטופל, הוא כוח הריפוי שלו. כאשר אנו מתחברים לכוח הזה – באחדות מלאה, בהכלה, בהתבוננות, ללא שפיטה – נוצרת מציאות שבה מתעורר כוח הריפוי הפנימי של המטופל ברמות העמוקות ביותר שאפשר לחוות.

​

הגישה של הסייקי שיאצו הוכיחה עצמה ככלי טיפולי עמוק ואפקטיבי ביותר, ובהמשך התגלתה כדרך פשוטה, מובנת וקלה ללימוד. בשיטת הסייקי שיאצו מתמוסס הפער בין הפילוסופיה לבין היישום בפועל בזמן הטיפול. זוהי דרך ברורה שמתקיים בה תואם מלא בין הכוונה לפעולה.

הודות לכך מתאפשר למטפל ולתלמיד לזהות באופן מדויק את הקי והמרידיאנים של המטופל ולהתחבר אליהם.